שבוע הגבורה.
איכשהו זה אפילו מתאים להיום,
יום הזכרון לשואה לגבורה.
זו לא רק הגבורה לנסות להלחם, 
זו בעיקר גבורה שבהתמודדות
יומיומית מול רוע מזוקק.
כל החלטה להמשיך בחיים, למרות
הכל. כל החלטה לוותר על פרוסת
הלחם היחידה, למען ערכים נעלים
יותר. כל זה גבורה שאין דומה לה.

שלא לדבר על הגבורה של מי
ששרד – להתחיל מחדש, להקים
משפחה, לשמוח שוב. מאיפה
היו להם כוחות כאלה??

לזכרם, מוטל עלינו לחיות יותר
בעוצמה.

אז איך אנחנו מחזקות את הגבורה
בתוכנו?

בהרצאה לפני פסח, דברתי על 
אחד החסרונות, שיש באהבה 
ללא גבולות: המרחק בינינו מטשטש,
ואנחנו עלולים להגיע למצב 
שלא שומרים מספיק על הכבוד
אחד של השני.

אז בגבורה יש יראה: יש כבוד, יש
זהירות מלפגוע, יש מרחב בריא.
נשים לב השבוע לכבד יותר.

אבל רציתי להדגיש היום נקודה נוספת:
בגבורה יש גם התגברות
פנימית. 
התקשורת היומיומית שלנו, 
ברוב המקרים שלה, נובעת מתגובות
אוטומטיות למה שקורה. אנחנו
בשטף המירוץ לא תמיד עוצרות
לחשוב ולהתבונן במה שעומד לנו
על קצה הלשון לומר.
מכירה את זה?

בשבוע הגבורה ניקח על עצמנו עבודת
התגברות. 
תני לעצמך נקודה על כל פעם שרצית
להתפרץ, אבל –
   עצרת ברגע האחרון.
על כל פעם, שכמעט אמרת מלה- לא- במקום, ו-
   הצלחת לשמור אותה בפנים.
על כל הערה, שרצית להעיר, אבל-
   שתקת.
על כל דבר, שהסעיר אותך, אבל -
   החלטת לברר קודם, לפני שאת סוערת.

זה נראה התגברויות קטנות. ברוב
המקרים, אף אחד מסביב לא ידע
כמה אנרגיות השקעת כדי לא לעשות
כלום...
אבל לטווח ארוך זה בונה לך בנפש
יותר רוגע, הרגל לעצור ולהתבונן. 
ואז יש פחות התפרצויות, 
שמצטערים עליהן אח"כ.

את יכולה לראות איך זה ישפיע
על האוירה בבית? על התקשורת?

אשמח לשמוע ממך מה ניסית, כמה הצלחת, 
ומה זה עשה לך – לכם...