חשבתם שלהיות אמא ביולוגית זה אושר built-in? כלומר אושר אוטומטי, לא משנה מה? ולהיות אמא מאמצת זה קשה, זה להיות בצל, בבדיקה מתמדת, במאמץ, ולכן האושר לא ממש מנת חלקה של האמא המאמצת? - אז טעיתם! זו נקודה שעולה מולי מאז שאימצתי, כלומר לפני המון שנים, והמסקנה ממש הפוכה:

לאמא הביולוגית ולילד הביולוגי אין ברירה, מה שקורה הוא נתון איתו חיים, ולא תמיד בכיף. האמא המאמצת עושה למען ההצלחה שלה ושל הילד המאומץ שלה, היא בהתכוונות מתמדת, מה שאפשר לקרוא בדיקה עצמית וחיצונית מתמדת, ודווקא זה מעמיד אותה מול האושר בכל עשייה. החווייה של חוסר הברירה אצל המשפחה הביולוגית מאד חזקה בעוד שבמשפחה המאומצת יש מידור, בחירת המשקפיים היא אופציה בכל רגע, משקפיים שרואות "שחור" או "וורוד", האופציה הזו היא ההחלטה והכיף. לא ככה?