מכירים את סיפור הנמלה והצרצר? הנמלה הפועלת והצרצר הזמר, היא פועלת, הוא זמר. היא מבלה את ימי החורף הקרים והגשומים בביתה העמוס כל טוב, אחרי שכל הקיץ שקדה למלא את ביתה בכל הדרוש. והוא לעומתה – כמה אומלל כי כל הקיץ שר ונהנה מהחיים ובחורף הוא חסר כל ובא לבקש מהנמלה רחמים וקצת אוכל. חיים שפירא בספרו "על הדברים החשובים באמת" רואה את אותה תמונה אחרת: בחורף הצרצר מגיע אל דלתה של הנמלה ואומר לה: שמעתי שכל הקיץ עבדת וכעת את חסרת עבודה, אז אולי תבואי לשטוף כלים בזמן שאני שר?… מדליק - נכון? אני רואה כאן - ספור של שתי קריירות: פועלת וזמר - אנחנו הרי לא בדקנו עם הנמלה אם טוב לה בעבודה הקשה שעושה, ולא שאלנו את הצרצר אם הוא מרוצה בדרך שלו לתמוך בקריירה של עצמו להיות זמר? אבל אנחנו מספרים את הסיפור בביטחון ולרגע לא מערערים על המחשבות שלנו על הסיפורים שאנחנו מכירים. איך היינו מתייחסים לעשייה שלהם - מבלי להאחז בסיפור שלנו עליהם? ביירון קייטי אומרת: "אני אוהבת את מה שאני חושבת ואני אף פעם לא מתפתה להאמין לזה" (בספרה: אלף שמות לאושר). איך נולדת הקריירה? כבר בגן הילדים אפשר לגלות את הנטיות האישיות למימוש עצמי – לטפל בבובה, להרכיב מכשירים וכד'; אנחנו מעוצבים על ידי המורשת המשפחתית, שהיא כמעט גנטית – יצירתיות, בנקאות, חוקרים וכד'; הפנמנו דפוסי התנהגות שרכשנו בתהליך החינוך איך להיות ילדים טובים, לנהוג על פי המצופה, לרצות את ההורים, לא לאכזב; לפעמים אנחנו הולכים שבי אחרי השוואה אוטומאטית לאחרים בהשגת הייעוד; התחרות היא מנוע דומיננטי מאד בדרך להגשמה עצמית; כולנו מכירים את המצב הכלכלי – לפעמים 'כשאין כסף' נכנעים לאילוצים שבגללם אי אפשר להרשות לעצמי ללמוד, להשקיע, להתקדם בקריירה; גורם מכריע לעיתים הוא אופן הקשר בין בני זוג – האם יש ביניהם הבנה, תמיכה ושתוף-פעולה או התחשבנות וחוסר פירגון; לפעמים אנחנו פשוט לא יודעים מה באמת רוצים, קשה לוותר ופוחדים לקבל החלטה; מה מידת האומץ והנחישות להגשים את הרצון על אף התנגדויות וקשיים שיתגלו בדרך, או עד כמה שולט בנו הפיתוי להישאר בנוחות השגרה; אילו הנמלה הפועלת או הצרצר הזמר היו עונים על השאלון הזה – מה היו תשובותיהם? חקרתי והבנתי הפער בין המחשבה על איך הדברים אמורים היו להיות כדי שארגיש מרוצה ואנרגטי בקריירה שלי (היא לא מעריכה אותי, לא נותנים לי את מה שמגיע לי, לא היה לי מספיק כסף ללמוד מה שבאמת אהבתי) לבין מה שקורה בחיים בפועל, מהווה מקור למתח, תסכול, חוסר שביעות רצון ולחץ רב. והסיבה שמצאתי - הכיוון קובע את מרחב שביעות הרצון מהקריירה שלי – בקצה האחד ישנו המבט החוצה אל התוצאה הנגלית לעין-כל, הצורך בהשפעה על האחרים, הצורך בפרסום, בשליטה, בהערכה, בקצה השני קיים המניע האישי, הצורך למימוש עצמי, לתחושת סיפוק. ביניהם נמצא מד-הסיפוקו – הוא מראה את % שביעות הרצון יש לנו בעשייה שלנו, וכמה % הם הרגל, פחד, כניעה, זו שאלת מידת האיזון ביניהם. האחריות האישית שלנו היא למצוא את איזון הזה. בהחלט סביר שלפחות בהתחלה יהיה צורך בעזרה כלשהי - אל תהססו, אל תבקרו את עצמכם - אם עולים הסקרנות והצורך לכו על זה! אני מציעה כלי מאד פשוט, ברור, מדוייק, חסכוני בזמן, עלויות ואנרגיות - "העבודה" של ביירון קייטי, הוסמכתי על ידה והזכות להיות תלמידה ישירה שלה מרגשת אותי בכל פעם מחדש וממלאת אותי בשמחה להעביר את זה הלאה - אליכם.