איך לעזור לילדים בעת מלחמה?

שוב אנו מוצאים עצמנו במצב מלחמה. אנו חשופים יום יום לתמונות ולסיפורים המזעזעים של הרס ומוות. כיצד אנו כהורים וכמחנכים מסבירים מלחמה לילדינו וכיצד אנו ממשיכים למלא את אחריותנו להגן עליהם ולטפח אותם? כיצד אנו מלמדים אותם פתרון סכסוכים בדרכי שלום כאשר האלימות מוצגת כפתרון או כאשר היא איום מוחשי קרוב?

ביסודו של דבר אין דרך להבין מעשי אלימות. פגיעת אנשים על ידי אנשים אחרים פשוט איננו הגיונית. כאשר ילדים חשופים לאלימות כל שהיא, הם מתמלאים דאגה וכאב בגלל שהאלימות ביסודה היא בלתי אנושית. אם כן עלינו כהורים ומחנכים לטפל באירועים העצובים והבלתי רצויים האלה בדרכים שפוגעות בילדינו כמה שפחות. אבל לא נוכל להימנע מהעובדה שמלחמה פוגעת בהם.

להלן כמה דרכים לטפל בילדנו ובעצמנו בזמנים קשים:

• ראשית כל, עלינו להקדיש זמן, בנפרד מהילדים, לדבר בינינו כדי לעזור לעצמנו להתמודד עם התגובות והרגשות שלנו. אנו המבוגרים נושאים משא כבד של רגשות לגבי מלחמה. בישראל חווינו מלחמות שחזרו שוב ושוב. נאלצנו לכסות את היגון והזעם בהכנעה או אדישות בגלל שיש כל כך מעט מקום בחברה שלנו לביטויי רגשות.
• תפקידנו הראשון הוא לזכור את מי ואת מה אנו אוהבים ביותר. בהמשך אנו יכולים לזכור את תקוותנו כצעירים שהעולם יהיה מקום בטוח וצודק. עלינו לתת למחשבות על אהובנו ומאוויינו לביטחון וצדק להוביל אותנו לתגובה האנושית ההולמת – להראות את רגשותינו הקשים, לבכות, ולרעוד. עלינו לעשות זאת עם מבוגרים אחרים. שחרור הרגשות הללו יעזור לנו לשים לב לכוח שיש לנו ולדברים שאנו יכולים לעשות כאן ועכשיו. חשוב שילדינו יראו שאכפת לנו מאנשים, שאנו רוצים שיהיה צדק בעולם, ושאנו מייחלים לקץ האלימות.
• אם עולים בנו רגשות כשאנו בסביבת הילדים, אפשר לבכות בגלוי, אבל בלי הסבר מפורט על רגשותנו. אפשר להגיד למשל, "אני עצובה בגלל משהו ששמעתי בחדשות" "ואני צריכה לבכות קצת להוציא את העצב."

• לגבי הילדים, אין זה מועיל לילדים לדעת את כל הפרטים על מה שקורה. הם אינם יכולים לעכל התנהגות אלימה. החשיפה לתמונות ולרגשות הזוועה והדרמה שאנו חשופים אליהם בחדשות, עלולים להפחיד אותם עד אימה. בכדי להגן על ילדים צעירים מפני בהלה מיותרת, אנו יכולים:·
• להגן עליהם מפני אמצעי התקשורת. דיווחים בטלוויזיה, תמונות בעיתונים, ופרשנות ברדיו בזמן אסון, חושפים את כל הזוועות שבמלחמה שאנו לא רוצים שהילדים יחוו. כמו כן לפעמים מועברים מסרים שהמבוגרים אינם מרגישים בטוח, אינם שולטים במצב, ואינם סומכים על אחרים. אלה רק יגבירו את הפחד וחוסר הבטחון של הילדים. תקשיבו לחדשות אחרי שהילדים הולכים לישון או בדרך לעבודה. אל תתנו לחדשות על המלחמה לגרום שחיקה בתחושת הקשר והאכפתיות שבניתם בעמל רב במשפחתכם.
• ·כאשר באים להסביר לילדים מה קורה קחו בחשבון את גיל הילדים וניסיונם. אפשר להסביר שאנו בסכסוך ארוך בין ישראל והפלסטינים ויש הרבה רגשות קשים וחוסר צדק. כשאין מי שיקשיב ויאפשר לשחרר את הרגשות אנשים נוטים לפעול בצורה לא רציונלית באלימות. זה לא פתרון אנושי לבני האדם שחיים פה. חשוב לספר לילדים שיש אנשים שפועלים למצוא פתרון צודק כדי לסיים את הלחימה.
  
  אפשר לחשוב גם על דברים שאפשר לעשות כמשפחה לעזור. כאשר יש משהו ממשי לעשות לעזור זה מגביר את תחושת הכוח ומוריד את חוסר האונים. הרבה אנשים מתארגנים בישראל בהתנדבות לעזור לשכנים עריריים או זקנים, אחרים אוספים מזון וציוד לעזור לאנשים בחזית.
  אם ילדכם נבהל מהצלילים, המילים או התמונות שראה, הוא ימצא דרכים להעלות את הפחדים שלו בדרך עקיפה. לדוגמה, הוא עשוי להתעורר בבכי בלילה, או להתעצבן כשלא יכול לשבת על הברכיים שלך בזמן ארוחת הערב, או יכול להיות התקף זעם בגלל אי ​​היכולת שלה למצוא את השמלה שבכביסה.
  
  הילדים שלנו זקוקים לנו להקשיב בזמנים אלו, להישאר קרובים ולהראות את האהבה שלנו בזמן שהם מרגישים את הרגשות הגדולים. להגיד בטון רגוע "אתה יכול לשבת על הברכיים שלי אחרי ארוחת הערב, אני מבטיחה," ולתת לילדך לבכות ולהילחם, לשחרר את רגשות הפחד והמתח עד שהביטחון שלך חודר אליו.
  
  ולבסוף, אי אפשר להשיג צדק אמיתי, הבנה אנושית ושיתוף כוח ומשאבים כאשר הולכים בדרך הקלה של נקמה ותגובה אלימה.
• עלינו לשים קץ לעוולות הבסיסיות שמולידות חוסר הגיון ואלימות בין אנשים . מי יתן ונתקרב לאנשים שנראים שונים מאיתנו. שנקשיב בחמלה כדי לרפא את הפגיעות שמפלגות אותנו, ושנתקן את העוולות שגרמו לכך.