פעם היה אדם שהיו לו ארבעה בנים. כדי ללמד אותם לא לקבל החלטה מהירה ופזיזה מנקודת מבט צרה , אלא לבחון את כל האפשרויות, החליט לשלוח את ארבעת בניו, אל העיירה הרחוקה ביותר ממקום מגוריהם וביקש מהם ללכת מתחת לגשר ולהתבונן בעץ הבודד הגדל שם ולחזור ולספר לו מה ראו.

הבן הראשון נשלח בחורף.

הבן השני נשלח באביב.

הבן השלישי נשלח בקיץ.

הבן הרביעי נשלח בסתיו.

לאחר שחזרו כולם, אסף האב את ארבעת בניו וביקש מהם לתאר לו מה ראו.

הבן הראשון תיאר בפניו את העץ היבש המצולק והמכוער שראו עיניו.

הבן השני תיאר את העץ מלא ניצנים ירוקים והרבה הבטחות מסתתרות בהם.

הבן השלישי לא הפסיק להתפעל ממראה העץ הפורח עם ריח מתוק של פריחה ויופי

והבן הרביעי תיאר בפני האב את העץ הכורע תחת עומס הפירות הבשלים שבכולם יש תקווה ומימוש של הבטחות.

הקשיב האב לבניו ואמר להם:

"כולכם צודקים, כל אחד מכם ראה את העץ בעונה אחת מחייו,

אבל עיניכם עכשיו רואות שאי אפשר לשפוט את העץ ואת האיכויות שלו על פי עונה אחת בלבד" (סיפור שנכתב על ידי: יהודה עצבה)

נקודה למחשבה

אם תוותרו על החורף, תפסידו את הבטחת האביב, או את היופי של הקיץ והציפייה לסתיו. אסור לנו לתת שכאב של עונה אחת יהרוס את ייתר העונות.

כך גם אנשים. אם קשה וכואב לא מרימים ישר ידיים. גם אם הם פגעו בכם זה לא מעיד על אופיים.

אל תעשו הכללות, כי לא ניתן לשפוט אדם על פי מעשה אחד בלבד כמו שלא ניתן לשפוט את החיים על פי כאב של עונה אחת. שימו לב שאתם מקבלים החלטה לא ממקום של כאב, אלא לאחר שבחנתם וראיתם בצורה רחבה את מה שיש לראות.

החיים זורמים במעגליות מדוייקת. ותמיד, אבל תמיד בסוף העונה הקשה יבואו ימים טובים יותר שיגשימו עבורנו את ההבטחה והתקווה אם רק נכוון לשם. כי חוק הטבע קבע שאחרי סערה, גשם, סופה ובלבול גדול מגיעה התבהרות.

לפעמים במהלך החיים אנו חווים משברים שמהם צומחים וכאבים שמהם מתעצמים. תתיחסו למכשול כאבן דרך נוספת בדרך להצלחה ולא לתוצאה כמדד היחיד. ובמיוחד בימים כאלו חשוב שנזכור להשאיר את העיניים תמיד פקוחות לרווחה ולהביט לכל הצדדים. סילחו ושחררו כי עונה חדשה אוטוטו מגיעה.

שבת שלום וחג אביב שמח

היצטרפו אלי לערוץ היוטיוב לסיפורים נוספים: https://www.youtube.com/channel/UCUvNZFolumSocIuzGdQh-ww