צ'רלס פלאם, בוגר המכללה הימית של צבא ארה"ב, היה טייס קרב בווייטנאם. לאחר 57 טיסות קרביות, המטוס שלו הושמד על ידי טיל קרקע- אוויר. פלאם פלט את עצמו מהמטוס וצנח לשטח האויב. הוא נשבה 6 שנים בכלא הקומוניסטי. פלאם שרד וכיום הוא מרצה על הלקחים שלמד מאותה התנסות קשה. יום אחד פלאם ואשתו ישבו במסעדה. ניגש אליו אדם ואמר לו "אתה פלאם! אתה הטסת מטוסי קרב בווייטנאם מנושאת המטוסים קיטי הוק והמטוס שלך הופל!" "איך ידעת?" שאל פלאם. "אני קיפלתי לך את המצנח" השיב האיש. פלאם היה המום. האיש אחז בידו ואמר "נראה שהמצנח נפתח". "ועוד איך!" אישר פלאם, "אם המצנח שלך לא היה נפתח לא הייתי כאן היום". אותו לילה לא הצליח פלאם לישון. הוא כל הזמן חשב על מקפל המצנחים וניסה לדמיין כיצד נראה אותו אדם במדים. הוא תהה כמה פעמים חלף על פניו ואפילו לא שם לב אליו, או טרח לומר לו שלום. פלאם היה טייס קרב והאיש... מלח פשוט. פלאם חשב על השעות הרבות אותן בילה המלח בבטן האונייה, בודק מיתרים ומקפל בקפידה את בד המשי של המצנחים, מחזיק בשתי ידיו, כל פעם מחדש, את גורלו של אדם שלא הכיר. 
-----------------------------------------

נקודה למחשבה: אז מי מקפל לכם את המצנח?  לכל אחד מאתנו יש מקפלי מצנחים, המלווים אותו במשך היום, השבוע והשנה. תנו הוקרה לאלה שמקפלים עבורכם את המצנחים ועוזרים לכם להגיע לכל מקום בו תלכו. לפעמים, בהיותנו עסוקים באתגרים היום-יומיים שהחיים מזמנים לנו , אנו שוכחים לשים לב לדברים החשובים. נשכח לומר שלום, תודה, בבקשה, סליחה, מזל טוב, לתת מחמאה, פרגון, נתינה, או סתם לעשות משהו נחמד ללא סיבה מיוחדת. אז אם מישהו זרק לכם רעיון, תובנה, עודד, תמך, פתח לכם דלת והזדמנות ואפילו שם לכם מראה (גם הפחות נעימה) מול הפרצוף, תזכרו שהם אלה האנשים שדוחפים אותנו קדימה, מחזירים אותנו לאיזון, מאפשרים לנו לסלוח לעצמנו ועוזרים לנו להגשים, לפרוץ ולצמוח. ובהזדמנות זו...תודה לכל מקפלי המצנחים שלי :)