יש לכם שנים של ניסיון והמלצות מפה ועד ההודעה החדשה. תעודות ממוסדות השכלה המוכרים ביותר. לכאורה, פוטנציאל לקידום בעבודה. אבל... כשהשיחה עוברת לאנגלית, אתם חוטפים שיתוק. או שתיקה. אתם לא מסוגלים להשתתף בישיבה עסקית באנגלית. 
אתם חושבים: מה לא בסדר איתי? איתכם הכל בסדר. כל מה שלימדו אותכם בבית הספר ובאוניברסיטה עשיתם מצויין: קראתם טקסטים ועניתם על שאלות והצטיינתם. אם היו מבקשים מכם לדבר, בטח הייתם מצטיינים גם בזה. אלא שמעולם לא ביקשו מכם לדבר אנגלית. אז למה אתם באים בטענות אל עצמכם? דרשו ממכם לשנן חוקי דקדוק. כשישבתם במבחן היה לכם זמן לחשוב על כללים ולשכתב משפטים.

אבל בזמן שיחה, המוח שלכם לא יכול לחשוב על דקדוק. מבחינה פיזיולוגית זה לא ניתן: מרכז השינון ומרכז הדיבור במוח רחוקים זה מזה. חשיבה על דקדוק בזמן דיבור פשוט עוצרת את הדיבור.

זה מסביר הכל, נכון? אתם חוששים שאתם לא מדברים מספיק שוטף. אתם עוצרים כדי לחשוב על המלה הבאה. אתם מתביישים בטעויות הדקדוק שלכם.

יש לי הרבה תלמידים כמוכם. אנשי קריירה מצליחים עם ידע רב באנגלית, שפוחדים לפתוח את הפה.

אז מה עושים? מדברים. כן- מה שלא עשיתם אף פעם. הדרך היחידה לשפר את הדקדוק באנגלית הוא תוך כדי דיבור.

שיטת הלימוד שלי היא אימון בשיחה: שיחה מונחית תוך סימון טעויות ותיקון עצמי, היא הדרך היחידה לקליטה טבעית של המבנה הדקדוקי. ככה הדקדוק באנגלית הופך לטבע שני שלנו. לאורך זמן אנחנו מפסיקים לחשוב בעברית ומתחילים לחשוב באנגלית.